במהלך המפגש אנחנו נוגעים בזיכרון הטראומטי, בעדינות, בזהירות, לאחר תהליך של היכרות ובניית האמון. לאחר הנגיעה הזו, כאשר הייצוגים המוחיים של הזיכרון עוברים אקטיבציה והמערכת הפיזיולוגית מוצפת, אנחנו עוברים לדיקור. מה עושה הדיקור? במונחים נוירוביולוגים, מגביר פעילות פרה-סימפתטית באמצעות ההשפעה המווסתת על ציר ה-HPA, מפחית פעילות של האמיגדלה ומגדיל את הקישוריות ברשת ה-DMN, שיש לה מעורבות רבה בכל הכרוך בעיבוד המוחי של נרטיב (מוסבר בהרחבה ב-Assouline, Mendelsohn&Reshef, 2022). בתנאים האלה עובר הזיכרון ה"מאוקטב" (פעיל) כרגע עיבוד מחדש (כנ"ל). באופן הזה, העיבוד הוא של המטופל והוא יכול לעשות גם כמעט ללא התערבות שלי. המטופלים שוכבים על מיטת הטיפולים ואני מנחה אותם להתמקד בנשימות, להתמסר לתחושות הגוף, לרוגע שמתפשט לאט. לא פעם הם מתארים מן תחושת התרוקנות באזור החזה, מן התנקזות של דבר מה שחסם את פתחי הלב (מטפלים ברפואה סינית מכיר את הביטוי: "phlegm misting the mind") . לפעמים זו מועקה באזור הגרון שמשתחררת. אני שם רק לכוון, לתמוך, להיות נוכח. יש מי שדרוש להם יותר שיח, יש שפתאום עולה תובנה חדשה בנוגע לזיכרון הטראומטי ויש שעולה פרט זיכרון נוסף. לא פעם נשמע המשפט "אני נזכר/ת שוב באירוע אבל התחושה אחרת. אני מרגיש/ה פחות לחץ, יותר רוגע". ואחר כך, לרוב, מגיע השיפור בחיים עצמם. התשובה מתול מאמר שפרסמתי ב"פסיכולוגיה עברית" לקריאה המאמר: https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=6405

המדריך לחזרה לשגרה – איך לחזור לחיים אחרי המלחמה? גוף דריכות אפשר להפיג- ספורט, טיול בחוץ, מדיטציה, יוגה, מיינדפולנס. זה הזמן לפתוח את הראש לעולמות שכנראה הייתם צריכים לגלות בחייכם. אף פעם לא דיבר אליכם? תמצאו מה שכן, גוף יש לכולנו והוא צריך התייחסות. מחשבה מחשבות, זיכרונות, דילמות לא פתורות, יכולנו לעשות כך או אחרת – דברו עם חברים, נסו לקבל תשובות. לתבוע אותן כשצריך. בפרט כמילואימניקים, התפיסה שלנו רחבה יותר בכל תחומי החיים, אין סיבה שבתחום הצבאי היא תישאר מצומצמת (כלומר יש סיבה, אבל זה לא בהכרח לטובה). מחקרים מראים שהבנה טובה יותר של ההקשר הכללי בפעולות שעשיתם יכולה לספק רשת הגנה קוגניטיבית. סביבה אנחנו מוקפים במשפחה, חברים, קהילה, עבודה, ולכולם יש ציפיות מסוימות מאיתנו. אבל, כשאנחנו מסתובבים עם תיק גדול שקוף, לפעמים נוצר פער בין הציפיות לביצוע. הפער מביא לאכזבה או ביקורת שמאופסנת גם היא בתיק השקוף שנעשה כבד יותר ויותר והפער גדל. מאידך, ה"תיק" הזה שלנו. וכמו חייל טוב, אנחנו לא רוצים לקבל שום הנחה. אבל מדובר כאן בחיים עצמם ולא במסע שייגמר בסוף היום. אם לא נבקש קצת עזרה עם התיק, או לפחות מודעות לכך שאנחנו סוחבים אנחנו עלולים לקרוס. ובכלל, מה אנחנו סוחבים שם? את ה"ציוד" של כולם. יצאנו למלחמה להגן על המדינה והבית של כולם (ואנחנו גם נכונים לקריאה, בפרט הפעם). בנוסף, ואני אלבש לרגע את כובע חוקר המוח, מחקרים מראים שבקידוד אירוע טראומטי או בזיכרונות טראומטיים, אזורים שפתיים במוח יותר מושתקים. מתוך הידע והניסיון, אני סובר שכשאנחנו משתמשים בשפה ומילים כדי להסביר לא רק מה היה, אלא גם אנחנו מרגישים כעת, אנחנו מביאים לעיבוד טוב יותר גם של אירועי הלחימה. התשובה מתוך מאמרשפורסם באתר "הגשר-מדברים פוסט טראומה". המאמר המלא מופיע שם.

דף הבית

לא צריך להיות הרבליסט מומחה כדי לעשות שימוש בצמחים הנמצאים בהישג יד של כולנו. לתועלת כולם חשבתי לכתוב כאן על אחדים מהם שמתאימים לחורף ויכולים להקל ולמנוע חלק ניכר ממחלות החורף שלנו ושל הילדים . אין צורך להציף את קופות החולים וחדרי המיון. אז נתחיל . אבל קודם, לכבות בבקשה את המזגן , לפתוח את החלון ולנשום מלא חופניים אוויר צח מבושם בריח גשם. קינמון – בסינית נקרא גווי ג'ר ונעשה בו שימוש רב . מחזק את המערכת החיסונית,מחמם ,ממריץ זרימת דם ומשחרר שרירים תפוסים מקור. מקלות קינמון צריך לבשל כעשרים וחמש דקות על אש קטנה. אם משתמשים בקינמון טחון אפשר פשוט לערות מים חמים. קליפות קלמנטינה – בסינית זה נקרא : צ'ן פי . לאחר שאוכלים את הפרי ,שומרים את הקליפות בסלסלת נצרים ,או על גבי ניר עיתון במקום גבוה. לאחר שבועיים-שלושה הקליפה תתייבש,או אז, לבשל עשרים וחמש דקות על אש קטנה ולשתות. לא טעים במיוחד אך אפשר להמתיק מעט עם סוכר חום,מניסיון גם ילדים אוהבים. למה זה טוב? אם לילד יש נזלת תמידית שלא פוסקת – לשתות פעם או פעמיים ביום . סינוסים מלאים עם כאב במצח ובלחי ( יכולה להיות גם הקרנה לשן) – שלוש ארבע פעמים ביום במשך מספר ימים זה בד"כ מספיק . כנ"ל אם סובלים מהרבה ליחה .בדוק. ג'ינג'ר מיובש וקינמון – הידיים תמיד קפואות? אתם ישנים עם שני זוגות גרביים בלילה ?צריכים כל הזמן להתפנות? כל הזמן קר לכם ? ג'ינג'ר וקינמון בהחלט יכולים לעזור. הג'ינג'ר המיובש יותר מחמם מהשורש הטרי ולכן נשתמש בו. לא פחות מעשרים וחמש דקות בישול . שורש ג'ינג'ר טרי (מוכרים ב-יש) – אם אתם מרגישים צמרמורות או תחושה כזו שאתם יודעים שאתם עומדים לקבל שפעת . הכינו לעצמכם תה ג'ינג'ר חזק , תתכסו בשמיכה או שתיים עד שתרגישו הזעה קלה בכל הגוף. אם לא הזעתם-נסו שנית . נענע חריפה/מנטה (כדי שתהיה החריפות הנדרשת צריך בד"כ נענע מהגינה או מהטבע או מסין..) – אם הנשימה קשה או כבידה. אין צורך לבשל מספיק לערות מים חמים . יכול לעזור גם במקרה של פריחה . אסטרגלוס– חואנג צ'י בסינית. צמח ותיק בעולם הרפואה בתרבויות שונות. יעיל לטווח רחב של בעיות ולכן ההנחה היא שהוא פשוט מחזק את מערכת החיסון. לקיחה של הצמח באופן קבוע כל החורף מומלצת מאד לילדים הנוטים לסבול מהתקררויות וברונכיטיס באופן כרוני. מיוע למניעה ולא למצב אקוטי. משמש בד"כ כחלק מפורמולה אך ניתן גם ללקיחה בפני עצמו. מרווה– דלקות אוזניים חוזרות בילדים .לשתות הרבה תה מרווה (מבושלת כעשרים דקות) , ולהפסיק לאכול במבה. אם אתם מרגישים קצת בדיכאון – אל דאגה אתם לא חריגים .אתם חלק מסטטיסטיקה ידועה. יקיצה מוקדמת תעזור. גם ריצה למשך עשרים דקות שלוש פעמים בשבוע (ע"פ מחקרים). ואם אתם מורים צרודים – יש צמח שנקרא :פאנג דא היי שעושה נפלאות למיתרי הקול. מתוך: https://sinitamir.wordpress.com