החטיבה שלנו גויסה כבר ב- 7/10 בבוקר, לקח לי 3 שבועות להצליח להוריד את הפטור הרפואי שלי ולהתנדב לשרת שירתתי כמעט 5 חודשים בגבול לבנון, בחטיבה 3, חטיבת אלכסנדרוני, כקצינת הספקה של החטיבה, קצינה בדרגת סרן.
לאור כל האיומים והמצב עדיין במדינה בכלל ובגזרת הצפון בפרט, ישנה ללא ספק אפשרות סבירה וגבוהה מאוד שאוקפץ בקרוב שוב.
הדבר הראשון שקפץ לי לראש כשהוקפצתי היה תודה שהמלחמה שלי במערכת הצליחה ושהצלחתי להוריד את הפטור הרפואי שלי, להתנדב לשרת במלחמה הכי צודקת שהייתה לנו ושאני מודה על הזכות לעלות שוב על מדים ולתרום, במיוחד בימים האלו. מן הסתם היו הרבה מאוד חששות מבחינת העסק, הוא היה ממש בתחילת דרכו ובדיוק התחיל להתייצב ולהתרומם ורואה החשבון שלי אמר לי שמבחינה עסקית וכלכלית זו לא ההחלטה הנכונה בשבילי, אבל לא הייתי מסוגלת לשבת מהצד ולא לקחת חלק פעיל במלחמה
מבחינת קשר רציף, עם הבית זה היה בעיקר בטלפונים, בהודעות ובתמונות. עם הלקוחות שלי שמרתי על קשר עד כמה שניתן מרחוק, אבל ככל שהזמן הלך והתארך זה הקשה משמעותית, 5 חודשים ללא פעילות, כשלקוחות מגיעות בין אחת לשבועיים לשלושה
אין לי עובדים ושותפים, העסק תלוי בי בלבד. מאחר והעסק תלוי רק בי לחלוטין, הוא נפגע באופן דרמטי כשנעדרתי לתקופת המילואים הארוכה ולקוחות רבות לא חזרו.
אומנם אי אפשר לדעת מה יוליד יום, מאחר ואנחנו לא רואים את הסוף ומאוד קשה לתכנן קדימה מה יהיה ואיך יהיה ואם או מתי נוקפץ שוב, אבל אני חדורת מטרה להרים את העסק על הרגליים מחדש בכל הכוח.
