בסדיר שירתתי כלוחם ומפקד בחטיבת הצנחנים, וגוייסתי בתאריך 7/10 לגבול צפון שם הייתי כשבועיים ואז עברתי יחידה לאיו"ש, שם שירתתי נהג בחפ"ק סמג"ד, כיום בדרגת רס"ר, כרגע חזרתי לעסק עד לפעם הבאה שיקראו לי.
כרגע אמרו לנו שיגייסו אותנו השנה רק כאשר תפתח מלחמה רחבה בצפון.
הדבר הראשון שחשבתי עליו זה איך אני יכול לסייע לעם שלי הכי הרבה ובמקביל מחשבות איך לשמור על משפחתי כי אנחנו גרים בדרום.
מכיוון שלא לחמתי בעזה היה לי טלפון והייתי בקשר עם המשפחה והלקוחות שעזבתי אותם, היו ימים שממש הרגשתי שחזרתי לסדיר, בניתוק המוחלט מהכל המרחק מהבית והיציאות וזה היה קשה מאוד.
אני עובד לבד אבל היו חברים קולגות שנרתמו לסייע עם הלקוחות.
באותו זמן הייתי עצמאי אך עבדתי במודל של שכיר אז לא נפגעתי יותר מדי אבל הלקוחות נפגעו מאוד שנעלמתי להם באמצע תהליך משכנתא לחודשים, כמובן שכולם הבינו את הסיטואציה המורכבת.
אני חושב שהמיזם הזה של "עסק במדים" הוא מדהים ערכי וראוי, כפי שאנשי המילואים נכנסו תחת האלונקה ועזבו הכל לטובת המלחמה כך ראוי שאזרחי ישראל יכנסו תחת האלונקה וייצרכו שירות מאנשי מילואים עצמאים.
